Family stories

סבא שמואל היה ציוני, הוא גדל בבית ציוני ולמעשה אף נקרא על שמו של ציוני דגול, קרוב משפחה (אולי דוד של סבא שלו) שמואל פינלס שהכיר את הרצל, השתתף בקונגרס הציוני הראשון והיה מעורב בהקמת זיכרון יעקב. אבל לא רק להלכה היה שמואל ציוני, אלא גם למעשה, ועוד בנעוריו, בעיירת מולדתו, הכין עצמו לעליה לארץ ושלט היטב בשפה העברית. כל כך טוב שלט, ששנים מעטות אחר כך, מצא את פרנסתו כמורה לעברית. אחת מתלמידותיו הראשונות הייתה עלמה צעירה עם צמה ארוכה בשם הניה לבית טאו, לימים אשתו והסבתא שלי, אבל זה שייך בעצם לסיפור אחר. בכל אופן, שמואל מטיבו היה יותר אדם של אינטלקט מאשר של עמל (יותר מוח ופחות כוח, אם כי סבא שלכם, בנו דויד, טוען שהיה גם די חזק כשהיה צריך). על כן, בעוד אחרים הכינו את עצמם לעלייה לארץ על ידי לימוד ועיסוק בעבודה חקלאית. בחר הוא לנסוע לווילנה – המרכז היהודי אולי הגדול ביותר של העת ההיא (ירושלים ד'ליטא, כפי שנקראה) ולהכשיר את עצמו ואת אשתו הטריה במקצוע ההוראה. הן אם תקום לנו מולדת חדשה, בוודאי יהיו בה הרבה ילדים ויזקקו לגנים ובתי ספר ומכאן שגם למורים וגננות ומנהלים. כמה שנים למדו שם, וב...

האם אתה עקשן? קשה להשיב, הרבה אנשים רואים עקשנות כשהיא אצל אחרים, אך לא כשהיא אצלם ובמעשיהם. יחד עם זאת ידוע שרבים במשפחתנו העקשנים, עקשנים שונים, מסוגים שונים, כל אחד על פי דרכו. בדרך כלל נחשבת העקשנות לתכונה רעה, שכן היא מקשה על הבריות ויותר מכך פוגעת בראש ובראשונה בעקשן עצמו, שמפאת עקשנותו עושה בדרך קשה או מזיקה את אשר יכל לעשות אחרת בקלות. מצד שני, לדעתי, לפעמים יש טוב בעקשנות, שהיא נותנת לנו כוח ומאפשרת לנו לעשות מעשה או לגבור על קשיים שללא כוחה העקשני, לא היינו יכולים להם. ויש גם מקרים בהם העקשנות היא גם זו וגם זו, וכזה הוא המעשה באותו גוי ואותה עגלה מלאה קרשים. יעקוב פינלס, לא הדוד יאנק, אלא הסבא שלו, סבא רבה בריבוע שלכם, עסק בעסקי היערנות, ועם הזמן גם הקים מנסרה. האם ראה ברכה בעמלו? קשה לדעת. האגדה מספרת שהיו לו שנים של שפע, בהם נהג כגביר לכל דבר, והיו גם שנים של מחסור, בהם כמעט הגיעה המשפחה עד פת לחם. לעת זקנה קצת נמאס לו מהתנודתיות ואי הוודאות שבעסקי היערות ופתח גם בית מרזח. עכשיו, בית מרזח, זה כבר עניין אחר, פה יש הכנסה וודאית, שכן אתה יכול לסמוך על הפולנים שיזדקקו ...